החלטה בתיק ת"א 10455-03-13

בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.

א.    ההליך והצדדים לו

1.         התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה לסילוק יד, צו מניעה קבוע וצו עשה קבוע. ביסוד התביעה ניצבה הטענה כי הנתבעים פלשו לשטח לא להם בהיקף נרחב אשר הסתכם ב- 5,351 מ"ר (להלן שטח הפלישה). להוכחת שטח הפלישה, מרכיביו ומיקומיהם צורפה לכתב-התביעה מפה שערך מודד מטעם התובעת (להלן מפת המדידה, סומנה בהמשך מ/2).

2.          על-פי כתב-התביעה ונספחיו התובעת היא הבעלים של חלקה 50 בגוש 10321 בשלמותה (להלן חלקת התובעת); הנתבעים, אם (נתבעת 1) ושני בניה (נתבעים 3-2), מתגוררים בחלקה 49 בגוש 10321 הרשומה בבעלות סבם של נתבעים 3-2, אברהים דיאב אל גדיר (להלן חלקת גדיר); חלקת גדיר מצויה בתווך בין חלקת התובעת לבין חלקה 2 בגוש 10341 - שבה מחזיקה התובעת כדין ועליה היא מטפחת את שמורת יער קרית אתא (להלן חלקת השמורה). לפי כתב-התביעה שטח הפלישה מצוי בחלקו בחלקת התובעת ובחלקו בחלקת השמורה; בתוך כך פורטו מעשי הפלישה שיוחסו לנתבעים תוך יצירת זיקה ומתאם בין סוג הפלישה ומיקומה לבין זיהויה על-גבי מפת המדידה [סע' 5.1 בכתב-התביעה].

3.         נגד הנתבעים התבקשו צווי מניעה ועשה קבועים שיורו על סילוק ידם מחלקת התובעת וחלקת השמורה ועל הפסקת השימוש של הנתבעים בשתי החלקות הללו ויחייבו את הנתבעים להסיר,לנקות ולסלק מחלקת התובעת וחלקת השמורה " את הגדרות, המבנים, הסככות, יציקות הבטון, המשטחים, מלויי העפר ומלויי מכול חומר אחר, כלי רכב, מכולות ועצי פרי, כבשים, סוסים וכל בעל חיים אחר", ולהשיב את חלקת התובעת ואת חלקת השמורה לתובעת במצבן כפי שהיה עובר לפלישת הנתבעים אליה - כששטח הפלישה " ריק מכל אדם, ו/או כול בעל חיים ו/או סככה, מבנה, גדר, יציקות בטון, משטחים, מלויי עפר וכול חומר אחר וכול חפץ ו/או כלי ו/או מכונית ו/או מכולה מכל סוג שהוא ו/או עצי פרי" [סע' 10.1 ו-10.2 בכתב-התביעה; להלן רשימת הפינוי].

4.         בד-בבד עם הגשת כתב-התביעה עתרה התובעת ליתן נגד הנתבעים צו מניעה זמני שיורה להם להימנע מהרחבת שטח הפלישה בחלקת התובעת ובחלקת השמורה. ביום 12.3.2013 ניתן צו מניעה ארעי על-פי הבקשה, במעמד צד אחד בלבד. ביום 3.4.2013 הגישו בעלי-הדין בקשה מוסכמת לפיה יהא צו המניעה הארעי צו מניעה זמני שיעמוד על מכונו עד מתן פסק-הדין בהליך העיקרי, ללא צורך בקיום דיון בבקשה לסעד זמני במעמד הצדדים. להסכמת בעלי-הדין ניתן תוקף של החלטה, וכן ניתנה לנתבעים ארכה להגשת כתב-הגנה [החלטה מיום 3.4.2013].

5.         הנתבעים, שהיו מיוצגים בהליך, לא הגישו כתב-הגנה. תחת זאת הוגשה ביום 19.6.2013 הודעה על הסדר פשרה שגובש בין הצדדים, לו התבקש בית-המשפט ליתן תוקף של פסק-דין. על-פי הסדר הפשרה יהא צו המניעה הארעי צו קבוע; עוד התחייבו הנתבעים לפנות מחלקת התובעת ומחלקת השמורה את כל מעשי הסגת הגבול שסומנו במפת המדידה, לגביה הצהירו הנתבעים שהם מכירים בנכונותה ובהתאמתה למצב החלקות. לצד התחייבות זו צוינו בהסדר הפשרה ברחל-בתך-הקטנה הפלישות אותן התחייבו הנתבעים להסיר ולסלק מחלקת התובעת ומחלקת השמורה - שהן כל הפלישות שפורטו בסעיף 5.1 לכתב-התביעה, תוך הפניה לזיהוי הפלישות ומיקומיהן במפת המדידה. הנתבעים התחייבו לבצע את חיוביהם לפי הסדר הפשרה עד יום 31.12.2013 (להלן מועד הפינוי). 

עוד נקבע בהסדר הפשרה כך: " במועד הפנוי יסתיימו כול מעשי הפנוי והנתבעים ישיבו את החלקות לידי התובעת, כשהן ריקות מכול אדם ו/או כל בעלי חיים, סככה, מבנה, פחון, מחסן, דיר, גדר ו/או משטח ו/או דרך ו/או עצי פרי ו/או עצי זית ו/או מילוי מכל סוג שהוא ו/או מכונית ו/או מכולה ו/או חפץ מכול סוג שהוא ו/או כלי מכל סוג שהוא" [סע' 2 סיפא], וכן: " פנוי כל העפר וחומרי המילוי שהערימו הנתבעים על החלקות יבוצע כך שהם יוצאו לחלוטין משטח החלקות ובאופן כזה שסילוקם יעשה עד לגובה פני הקרקע הטבעיים, וללא פגיעה בהם. למען הסר ספק, הנתבעים לא יחפרו בורות בחלקות, לא ימלאו בורות קיימים בעפר ובחומרי המילוי שהערימו על פני הקרקע הטבעיים ולא יערבבו את הקרקע הטבעית של החלקות עם העפר וחומרי המילוי שהערימו על החלקות" [שם, בסע' 2.3].

הוסיף סעיף 2.5 בהסדר הפשרה וביאר כך: " במועד הפנוי, 31.12.2013 בשעה 09:00 תערך פגישת בקורת בין הפקח רענן ריבנזון לנתבעים והיה והפקח ימצא, כי חלק או כול מעשי הפנוי לא בוצעו, יקבלו הנתבעים אורכה אחרונה וסופית של 7 ימים להשלים את מעשי הפנוי עד יום 7.1.2014". הובהר כי אם לא ימלאו הנתבעים את התחייבויותיהם לפי הסדר הפשרה באופן מלא או חלקי אזי תהא התובעת רשאית לנקוט נגדם בכל ההליכים המשפטיים העומדים לה על-פי דין - אף תהא רשאית לפנות את פלישת הנתבעים בעצמה ללא צורך בהליכים משפטיים נוספים וללא היזקקות להליכי הוצאה לפועל, וכי הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי כספי מוסכם ומוערך מראש בסך של 10,000 ש"ח, מיד עם קבלת דרישה ראשונה [שם, בסע' 4].

6.         ביום 19.6.2013 ניתן להסדר הפשרה תוקף של פסק-דין.

7.         לטענת התובעת לא פינו הנתבעים את כל שטח הפלישה כמתחייב מפסק-הדין, בין במועד הפינוי ובין במועד המוארך שנקבע בסעיף 2.5 להסדר הפשרה. על כן הגישה התובעת בקשה נגד הנתבעים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן גם הבקשה הראשונה). הבקשה נדונה ביום 6.2.2014; בהחלטה מאותו תאריך שניתנה כתום דיון במעמד הצדדים קיבלו הנתבעים ארכה לפנים משורת הדין לשם קיום פסק-הדין, עד יום 27.2.2014. בהמשך נמחקה הבקשה הראשונה ללא צו להוצאות [החלטה מיום 13.3.2014].

8.         ביום 2.4.2014 הוגשה הבקשה דנן, אף זאת לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן גם הבקשה השניה); הוטעם בה שחרף הארכה שניתנה לנתבעים לפנים משורת הדין לשם פינוי מלוא שטח הפלישה הרי שעובר להגשת הבקשה השניה טרם פונה השטח במלואו ונמצאו בו, בסיור שקיים במקום פקח התובעת מר טבי כרכום (להלן הפקח), מספר פלישות שתועדו בסעיף 6 לבקשה - פלישות שפסק-הדין חל עליהן. 

9.         הנתבעים הגישו תגובה במענה לבקשה. דיון בבקשה התקיים ביום 24.4.2014, במהלכו נחקר הפקח. התובעת  ויתרה על חקירת נתבעת 1 על תצהירה שניתן לתמיכת התגובה. הובהר כי בין מועד הגשת הבקשה השניה לבין  מועד הדיון סילקו הנתבעים מחלקת התובעת וחלקת השמורה פלישות נוספות, באופן שנותרו לדיון שלוש פלישות: מספר עצי רימון שלא נעקרו (להלן עצי הרימון), חלק ממדרכה מבוטנת וסלולה שיצקו הנתבעים ואשר כוסתה ב'זיפזיף' (להלן המדרכה) ואדני רכבת שננעצו על-ידי הנתבעים בשטח ולא פונו (להלן אדני הרכבת); אי לכך הוגבלה הבקשה לפלישות הללו והוצהר כי פלישות אחרות שנכללו בפסק-הדין ושבעטיין הוגשה הבקשה השניה פונו בתקופת הביניים שבין הגשת הבקשה לבין הדיון בה [דברי ב"כ המבקשת, עמ' 4 לפרוטוקול ש' 27-25]. ההחלטה להלן תוגבל אפוא לפלישות הללו, בלבד.

ב.    דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.         מתצהיר הפקח שניתן לתמיכת הבקשה [ מ/1] עלה כי הפלישות שבעטיין הוגשה התובענה ושעליהן נסב הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין לא פונו במלואן, נכון למועד הגשתה של הבקשה השניה. בעדותו הצביע הפקח על כל אחת מן הפלישות שנותרו בשטח - עצי הרימון, המדרכה ואדני הרכבת - במפת המדידה; מדובר בפלישות אשר מצויות בתוך השטחים אותם התחייבו הנתבעים לפנות על-פי הסדר הפשרה [עמ' 4 ש' 31 עד עמ' 5 ש' 11]. עצי הרימון נכללים בשטח שסומן 8 במפת המדידה, המדרכה - בשטח שסומן 10 ואדני הרכבת בשטח שסומן 11. אף הפקח, כבא-כוח התובעת, אישר שכל יתר הפלישות הוסרו [שם].

2.         מפת המדידה זיהתה כדבעי את מיקומי הפלישות בחלקת התובעת וחלקת השמורה. מפת המדידה יצרה זיקה וקשר בין הפלישות שאותן התחייבו הנתבעים לפנות - דרך כלל ובאופן ספציפי על-פי הפירוט שניתן על כך בהסדר הפשרה - לבין מיקומי הפלישות בשטח. בהסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין אישרו הנתבעים ברחל-בתך-הקטנה את נכונותה של מפת המדידה ואת התאמתה למצב הקיים בשטח [שם, בסע' 2.1]. על כן מנועים הנתבעים מלטעון כיום כי פלישה זו אחרת שתועדה במפת המדידה אינה פלישה של ממש וכי היא מצויה בשטחה של חלקת המדינה ('חלקת המטרוקה') הסמוכה, באופן שמחייב סימון של גבולות החלקות בשטח בידי מודד מוסמך בטרם ידרשו הנתבעים לפינוי נוסף.

הודאתם של הנתבעים בנכונותה של מפת המדידה ובהתאמתה למצב בשטח, שחור-על-גבי-לבן בגוף הסדר הפשרה, חוסמת את דרכם להתגונן בטענה כזו מפני הבקשה דנן; בהודאתם זו של הנתבעים גלומה מניה וביה הודאה בכך שמלוא הפלישות שצוינו במפת המדידה אינן מצויות בחלקת המטרוקה אלא בחלקת התובעת ובחלקת השמורה וכי על הנתבעים לפנותן ולסלקן תוך השבת המצב בשטח לקדמותו. לו היה ספק כלשהו בעניין זה, כי אז היה על הצדדים לכלול בהסדר הפשרה הוראה מתאימה לפיה במקרה של מחלוקת על-אודות פלישה כזו או אחרת - שמא היא מצויה בחלקת התובעת ובחלקת השמורה או דווקא מחוץ להן - יוכרע בדבר לאחר סימון הגבולות בשטח על-ידי מודד. חסרונה של הוראה כזו בהסדר הפשרה מצד אחד והודאת הנתבעים בנכונותה של מפת המדידה שצרפה התובעת מצד שני הן הנותנות כי מלוא הפלישות שעליהן נסבה התובענה, וכמוה גם הסדר הפשרה, הן פלישות שבאחריות הנתבעים ושהנתבעים התחייבו כלפי התובעת לפנותן על-פי הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק-דין.     

3.         אין יסוד לטענת הנתבעים כאילו רכיב כזה או אחר שנותר בשטח ושעליו נסבה הבקשה לא נכלל בפסק-הדין באופן ברור דיו ומפורש, ועל כן לא ניתן לאכוף עליהם חיוב לפנותו בגדרו של הליך שננקט לפי פקודת בזיון בית משפט. הסדר הפשרה שעל-פי ניתן פסק-הדין אינו כללי אלא דווקא מתאפיין בפירוט רב; ההוראות הנוגעות בדבר צוטטו לעיל בחלק א'. בסעיף 2 להסדר נמנו הפלישות השונות אותן התחייבו הנתבעים לסלק וצויינו מיקומיהן, בחלקת התובעת מזה ובחלקת השמורה מזה. כל אחת מן הפלישות הללו זוהתה במפת המדידה על-פי מספור נפרד. מפת המדידה אשר מהווה חלק מהסדר הפשרה גדולה, צבעונית, וברורה - דרך כלל ובשים לב לכך שאף בה עצמה נכלל מקרא בו הוברר מהי כל פלישה ומהו הצבע והמספר שניתנו לה במפה. עצי הפרי שלא פונו מצויים בשטח 8 שסומן בירוק; המדרכה שלא פונתה היא חלק ממשטח הבטון והגדר שנכללו בשטח 10 שסומן בסגול; ואילו אדני הרכבת הם-הם חלק מהגדר שצוינה בשטח 11 שסומן בצהוב.